העמדה - למה זה כל כך מטריד רקדנים?

מהו הסיפור מאחורי העמדת הרקדנים ושיבוצם במבנים שונים בריקוד. מה קורה מאחורי הקלעים? מי בעצם נפגע? מי מחייך, ולמי באמת מגיע לעמוד קדימה?

אתם בטח שואלים את עצמכם מה כל כך חשוב בהעמדה, ולמה בכלל בחרתי לשתף אותכם באיך מעמידים רקדנים. אז מה שאני רוצה לספר לכם עליו זה על התהליך שנקרא העמדה, שהוא תהליך בכלל לא פשוט המוטל על כל כוריאוגרף. לתהליך זה יש הרבה השלכות שונות, חלקן טובות יותר וחלקן פחות.

בכל בית ספר מקצועי, להקה או חוג פרטי שלומדים בו מחול, תמיד מגיע הקטע הקשה של המורה שעבד עם קבוצה מסויימת של רקדנים, שאת כולם הוא אוהב ומעריך מאוד. גם אם כולם תלמידים חרוצים, שנותנים את כל כולם לריקוד, בסופו של דבר , גם בשיעורי המחול יש טובים יותר ופחות. כשהכוריאוגרף בונה את הריקוד שלו, יש לו כל כך הרבה התלבטויות ושינויים עד שהוא מגיע למבנה שמספק אותו. מבנה שאיתו הוא חושב שהקבוצה תוכל להראות הכי טוב שאפשר על הבמה.

בדרך כלל, כוריאוגרף יקח את הרקדנים היותר חזקים בקבוצה וישבץ אותם במקומות שנחשבים ."טובים יותר" - בשורה הראשונה, ובאמצע. כשאני אומרת "חזקים", למה אני בעצם מתכוונת? החזקים הם לא אלו שהמורה הכי אוהב או מעריך. החזקים הם התלמידים שקולטים מהר יותר, מבצעים את התנועות נקי יותר, מתחברים טוב יותר לסגנון של המורה, והכשרון שלהם מאוד בולט. זה לא אומר שכל שאר הקבוצה לא טובה, אבל בגלל שאנחנו מדברים על העמדה במבנים, תסכימו איתי שלא כולם יכולים לעמוד בשורה אחת כל הריקוד.

וכאן נכנסת הבעיה העיקרית של ההעמדה - ריבים על מיקומים, והקנאה שיוצאת החוצה, מה שמעמיד את המורה במצב מאוד לא נעים. במשך כל השנה, נותן המורה את כל כולו לתלמידיו. מלמד את כולם בצורה שווה את הריקוד, נותן לכולם את אותם ההסברים, ללא אפליות וללא שוני, ומלווה אותם צעד אחר צעד עד שהריקוד מוכן. מכאן והלאה זה כבר לא נתון בידיו של המורה. מהרגע שזה מגיע לתלמיד, כל אחד מפגין את רמתו.

את הדרך לשורה הראשונה צריך התלמיד לפלס בעצמו, וזה אומר הרבה עבודה קשה. הקושי הגדול שעומד בדרכו של כל תלמיד הוא הצורך להתבלט בתוך קבוצה גדולה של רקדנים ולגרום לכך שהמורה יבחין בו.

בתוך הסטודיו, כשקבוצה עובדת עם מורה, כל התלמידים והמורה יודעים מי הם התלמידים המובילים בסטודיו. חלק מקבלים זאת יפה, אבל יש גם את הקנאה, שזה דבר נורמלי אצל כל אדם. בתור רקדן מקצועי, צריך להפנים את זה ולא לשכוח שתמיד יש יותר טובים ממך. כי גם אם אתה הכי טוב בקבוצה שלך, סביר להניח שבקבוצה רוקדת אחרת יש יותר טובים ממך. כן, עולם המחול הוא עולם תחרותי וקשה, בדומה לכל אומנויות הבמה.

אני אישית תמיד האמנתי בפרגון טוב. אפשר תמיד לעזור לחלשים ממך, וללמוד מהטובים ממך, ואת כל זה לעשות בכיף ובחברות. כי בסופו של יום, זה לא משנה מי עומד איפה. בסופו של דבר כל תלמיד בחוג או בבית ספר מקצועי נהנה מלימודי שפה חדשה - שפת המחול, מפיתוח הכושר הגופני, משיפור ניכר בקואורדינציה וכמובן - מלימוד של ריקודים בסגנונות שונים והעשרת החומר התנועתי.