10 דברים על עבודתו הקשה של הרקדן המקצועי...
1. לעבור אודישן קשה שבו צריך להתבלט ולהיבחר מבין מאות רקדנים מוכרים אחרים.
2. להתאים את עצמך לסגנונות שונים כל הזמן. לפתוח את הראש ולא להישאר מקובע על סגנון אחד.
3. לטפח את הסגנון האישי (freestyle)
4. לשמור על כושר כמובן
5. ללמוד טכניקות שונות שיעזרו לו להיות מגוון יותר, וכך להיות יוצר יותר טוב.
6. להיות מקצועי. לשמור על קצב, ועל מבנים. להבין שיש רקדנים טובים ממנו לפעמים, שיקבלו את המקומות והתפקידים הקשים יותר.
7. לעבוד בכמה רבדים – אם זה עם קבוצה, בן זוג או לבד.
8. לשנן וללמוד קטעים אחרים של ריקוד, כמו שחקנים שלומדים טקסטים שונים.
9. להיות כל הזמן במיטבו. רקדן צריך להיות מאוד פעלתן. זהו לא מקצוע שבו אתה יכול להרשות לעצמך לשבת כל יום בבית או במשרד ולחכות שיקראו לך לאודישן. רקדן חייב לדחוף את עצמו קדימה.
10. להיות performer אמיתי. שלא יוכלו להוריד ממנו את העיניים. שמכל הרקדנים יזכרו רק אותו. שהוא יהיה זה שישאיר את חותמו.
עד כאן לרקדן המקצועי. שלא תבינו אותי לא נכון. לא רק רקדן שלמד כל כך הרבה שנים וחבר בלהקה מפורסמת נחשב לרקדן.
אם אתה מרגיש את הצורך לשים מוזיקה ולרקוד, גם אם זה רק בסלון או במועדון חברים – אתה רקדן בנשמה.
הרצון הזה להתפרק לצלילי המוזיקה, אם יש לך את זה – זה שלך. ואף אחד, אף פעם, לא יוכל לקחת את האהבה הזאת ממך.
בדרך כלל אנשים שחשים את הריקוד רוצים להתמקצע בו יותר. ללמוד עוד ועוד דברים, אפילו אם הריקוד אצלם זה רק בגדר תחביב.
לפי דעתי אין תחביב מוצלח מזה.תחביב שמשלב כל כך הרבה אלמנטים לכייף אם זה מוזיקה,ריקוד,שירה...ובנוסף לכל זה שמירה על כושר,עיצוב וחיטוב של הגוף.
אז קדימה לעבודה. גם אם אתה מרגיש כבר רקדן מלידה, וגם אם אתה חושב שאין לך מושג איך להזיז את הגוף ימינה ושמאלה, אבל יש לך את הרצון והתשוקה,
בוא תנסה בינינו מה יש לך להפסיד-מקסימום שרפת קצת קלוריות...
ובמקרה הטוב הרווחת תחביב מענג לחיים.
שלך,
מור בר