תהליך עבודת הכוריאוגרף
כאן תוכלו ללמוד על עבודתו של הכוריאוגרף. איך הוא לוקח שיר ובונה לו ריקוד.
שלב ראשון - איסוף חומר תנועתי
בשלב זה הכוריאוגרף מתחיל לעבד את הקצה והמילים. הוא חושב על איזה תנועות יתאימו ליצירת האווירה הנכונה. למרות שכל שיר הוא סיפור שונה, ניתן בד"כ לחלק את השירים לסגנונות, ואת הריקוד בהתאם.
שיר שקט
אם השיר הוא שקט יותר, רומנטי, מדבר על אהבה, אז יהיו תנועות רכות יותר, איטיות יותר. אולי יבחר הכוריאוגרף רק בזוג שיבצע את הריקוד בשביל התאמה לסיפור והעברת האנרגיות הנכונות.
שיר שמדבר על סקס
אם השיר מדבר על "סקס", מה שמאוד נפוץ בתעשיית ההיפ הופ ובכלל בעולם (יודעים שסקס "מוכר") – אז יהיו בחורות יפות, והריקוד יורכב מתנועות סקסיות, פרובוקטיביות, מוחצנות וחזקות, שבדרך כלל ישולבו גם מגע.
שיר מונוטוני
אם השיר הוא מונוטוני – מקצב שחוזר על עצמו באותן התיבות, כך יראה גם הריקוד – רובוטי, מהיר, עם תנועות שבורות וקצרות. בדרך כלל הרקדנים יבצעו את הריקוד ביוניסון (באחידות), כמו חיילים או מכונות משומנות היטב.
"פריסטייל"
יש ריקודים שבהם מקבלים הרקדנים רק הסבר קצר על אופי הריקוד, ומאלתרים בעצמם. כל אחד וה-freestyle שלו. לדוגמא, אם יש שיר שכל מה שמדברים בו זה "תנענעי את התחת", או שיר על חוטיני או על בחורה מיוחדת במינה שהזמר התאהב בה.
בדרך כלל באודישן כבר יבחרו את המודל שהכי יתאים כאן. זו תהיה רקדנית ש"יש לה את זה", שזה בא לה בטבעיות, ויתנו לה לעשות את הסגנון שלה ולזרום עם הריקוד, כי הם סומכים עליה. היא תקבל רק הדרכה כללית – איפה לעמוד, ומתי להתחיל "לנענע את התחת" (סתאאאם...)
שלב שני - בניית וריאציות היפ הופ
מהי וריאציית היפ הופ?
וריאציה היא אוסף של תנועות מובנות שאותם מבצעים ברצף.
מוזיקת ההיפ הופ מחולקת לפי ספירות – ביטים.
וריאציה בהיפ הופ מחולקת ל-8 ספירות וכך יש לנו 8 תנועות שנבנות על הביטים.
אפשר להסתכל על וריאציה כמשפט בתוך שיר – קטע קצר של מוזיקה.
תוכל בעצמך לנסות לספור את השמיניות. שמינייה בד"כ תסתיים בסופו של משפט בשיר, או קטע שתוכל "להרגיש" שהוא חדש, או כשיתחיל הפזמון. אם לא קראתם עוד על וריאציית היפ הופ – זה הזמן.
השלב זה, הכוריאוגרף בונה את וריאציות ההיפ הופ בהן ישתמשו בריקוד.
שלב שלישי - חיבור הוואריאציות אחת לשנייה
לאחר שיש לכוריאוגרף אוסף גדול של וריאציות, שהם כמו חומר גלם בשבילו, הוא מחבר אותם אחת לשנייה.
יש כוריאוגרפים שבונים את הוריאציות שלהם אחת אחרי השנייה ברצף, בהתאם לשיר, ויש כאלו שמרכיבים אותם קודם ואחר כך קובעים את הסדר שבו יתחברו לריקוד.
לא משנה הדרך, העיקר התוצאה – הריקוד צריך לזרום.
לפעמים חוזרים על אותה הווריאציה או חותכים אותה באמצע, או עושים אותה יותר לאט או יותר מהר. למה?
כי העין של הצופה קולטת תנועות מסוימות וברגע שיש עליהן חזרה – זה מושך את הצופה. הוא מרגיש חלק מהריקוד. הוא יודע לפעמים איזה תנועה תבוא אח"כ כי זה מוכר לו.
כך נוצר הריקוד – אוסף של וריאציות מחוברות בכל מני שילובים, מקצבים ורבדים.
אנחנו עוברים עכשיו לשלב מאוד מעניין - הכוריאוגרף עושה אודישן לרקדנים...